pencil5, pencil, write, edit, blog, note

מאמרים

דייט עם מלאך המוות.

זה היה דייט לא מתוכנן, שעת ערב מאוחרת, תחילת חודש פברואר, בחוץ קר, מטפטף מעט, אני פותח את דלת הכניסה של דירת החדר של בתי הקטנה סיון ומוצא אותה ללא רוח חיים. כך הכרנו, אני ומלאך המוות.
יש היכרויות שמשנות חיים, וכזו הייתה הפגישה שלי עם מלאך המוות, נציגו של הכל יכול, הלא הוא הבורא. בשבילי היה זה כמעמד הר סיני, פגישה בלתי אמצעית עם האלוהים.
אחרי אותה פגישה עוצמתית עם האלוהים הכל השתנה, הכל התגמד, הכל קיבל פרופורציות אחרות. הבריאה, שהייתה מרכז חיי עד רגע זה, נמחקה. ומהתעניינות בבריאה עברתי להתעניינות בבורא הבריאה, במי שמושך בחוטים.
לא עוד אני ואפסי עוד, לא עוד ניסיונות שליטה על כל דבר בחיי, אלא קבלה, הכלה והתמסרות. עברתי לחיפוש אחר חוקי הבריאה. 
כך התחלתי להרגיש שהחיים הם לא רק מה שנתפס בחמשת החושים הגשמיים אלא גם ייצוג של משהו גדול יותר. מעקב אחרי צירופי מקרים גרם לי לתפוס שלאירועים המזדמנים יש חוקיות, סדר וסיבה, והסיבה היא במהותה טובה. כל אירוע נתפס מעכשיו כבעל סיבה, וכמסר מכוון. אם האוטו מתקלקל, אם אתר האינטרנט לא פנוי כרגע לתשלום, אם יש משיכה דווקא לאישה מסוימת, לכל דבר יש סיבה ומסר מכוון.

לא עוד תחושה שאני חי רק בשביל לזכות בלוטו או להספיק לקנות דלק בזול לפני שמחירו יעלה. לא עוד מושגים כמו איכותי ויוקרתי, אלא, סיבה. חייבת להיות סיבה עמוקה בעלת משמעות ומטרה, מעבר להשתעשעות של הבורא בי ובנשמתי.
התחלתי לבחון את חיי. שמתי לב שמאז מותה אני מרגיש יותר רגשות, ורגיש יותר אל עצמי ואל האחרים, ובעצם חי יותר. טווח הרגשות שלי גדל והתרחב, וכמו שאני יכול להיות עצוב יותר מבעבר, כך, באותה המידה, אני יכול להיות שמח יותר.

התחלתי לראות שבעבודה שלי אני מבטא כישורים ותכונות שאני מבטא גם מחוץ לעבודה. כך הבנתי שהעבודה היא רק אמצעי להרוויח כסף כדי לשרוד אך הדבר האמיתי הוא הכישורים שלי שעלי לממש בכל מקום. הכישורים שלי מצביעים על התפקיד שלי בעולם, על השליחות שלי בעולם, שליחות שלא קשורה בהכרח למה שממנו אני מתפרנס.
הפגישה עם מלאך המוות הייתה בעצם מכה שהסיטה אותי לחיים אחרים, טובים יותר לי וטובים יותר לסביבתי. המכה ריסקה לי את שריון ההגנה שלבשתי שנים רבות. כל מנגנוני ההגנה התרסקו ולא נשאר לי אפילו אחד כדי לכסות בו את מערומי הרגשיים. כך, לא נותר לי ברירה אלא להתחיל, בפעם הראשונה בחיי, להרגיש.
הידיעה, שהאובדן גרם לי להרגיש, הובילה אותי למסקנה שאני כאן למען התפתחות אישית. מדובר ב-'תיקון המידות', כמו שאומרים ביהדות, תיקון שמשמעותו היא זיכוך תכונות הנפש ושיפור ברגשות וכל זה במטרה לעשות את האדם שלם יותר. בזכות סיון, אני היום אדם שלם יותר. במותה, נתנה לי סיון חיים חדשים, טובים יותר.  
אם מהות הקיום בעולם הזה היא התפתחות אישית אז כל אירוע צריך להימדד באם הוא מוסיף להתפתחות האישית או לא. המטרות הגשמיות לא חשובות. המטרות הגשמיות הן המצאה ותוצאה של חיים גשמיים במובן הצר, המקומי, הזמני והמוגבל שלהם. חשובה רק התנועה על גבי ציר ההתפתחות. תנועה חיובית על גבי ציר ההתפתחות תוביל בעקיפין להשגת המטרות הגשמיות. 
יום השנה, כמו ימי הזיכרון של המדינה, מזכיר לי גם את האובדן, שלה, וגם את התקומה, שלי. 

בשם הזיכרון, או, בשם הקושי שלי לשחרר את סיון, אני לובש בימים קרים את צעיף ה-'חם-צוואר' שלה, אני כותב על המחשב שלה, אני מקשט בטושים שלה ורוכב על האופניים שלה.

בשם התקומה, אני מתמקד בידיעה שהאובדן של סיון הוא מסר וכלי מכוון להתפתחות אישית רוחנית ורגשית. 
סיון היא ילדה יפה, מלאת נתינה, אהובה על כולם, פשוטה וטבעית. סיון נולדה בצרפת ועקב כך היא החליטה שכדי לא לשכוח את ארץ הולדתה היא צריכה לפחות לדעת לקלל בצרפתית כמו שצריך, וכך היה. 
מסלול ההתפתחות של סיון הוא זה שהביא אותה לעולם והוא זה שלקח אותה מן העולם. הידיעה הזו מאפשרת לי להכיל את האובדן. הידיעה הזו מאפשרת לי גם להכיל את רגשות האשם. הידיעה הזו מאפשרת לי גם לשחרר את סיון...
קצת. 

 

עקבו אחרינו

כתובת אשקלון, בית מעריב תל-אביב
Facebook
טלפון 050-7125003
דוא"ל aunilb@gmail.com

טיפול זוגי וטיפול פרטני 

בנימין ארדיטי