bubbles, bubbles, comments, chat, talk

סיפורים מחדר הטיפולים

אובדנות - ששת מדורי הגיהנום שלי.

שישה על שום מה? שהרי אומרים שבעת מדורי הגיהנום. אז הנה סיפור. 
היגיע מטופל, אב שכול, שביקש בקשה מוזרה. אני רק רוצה לספר על האירוע הקשה בחיי, אמר, רק לספר על האירוע ששינה את חיי. 
למה? שאלתי, למה דווקא לי, למה במסגרת של טיפול, למה לא לאנשים שאתה מכיר? 
אין לי למי לספר, השיב האיש, זה גדול מידי, אישי מידי, כמעט מהפכני. אלו הם תחושות, רגשות ותובנות שספק אם משהו יכול להבין אותם.  
אתה מבין? המשיך האיש, לאבד ילדה זה משול לשבעת מדורי הגהנום. אני אמנם פוגש אנשים, אבל הם, האחרים, פוגשים אותי רק במדור הראשון של הגהנום, והם באמת משתתפים, ומנחמים, הם באמת שם, אבל, ששת מדורי הגהנום הבאים הם שלי, שלי בלבד, וקשה לתקשר אותם או להנגיש אותם. מדובר בראיה חדשה את העולם, בתפיסה חדשה של החיים ושל המציאות, והחוויה הזו, התחושה הזו, מפרידה אותי מן האחרים. 
כך אני מוצא את עצמי מסתכל על החיים, כמו כולם, אבל רואה דברים אחרים. עוצמת המסר, שנגלה לי בתפיסה החדשה, גדולה וקשה להכלה ויש צורך גדול ומיידי לשתף אותה, אך מצד שני, הקושי לספר ולהנגיש את החוויה לאחרים משאיר אותה אצלי בפנים. 
אתה מבין? אני בעצם פוחד מדחייה, הוסיף האיש, מדחייה לגיטימית של אנשים שקשה להם, קשה להם להקשיב לקושי, קשה להם להכיל תכנים לא מקובלים, קשה להם להגיב כי אין להם מילים כי במצב הזה באמת אין מילים.  
בעצם, זה לא הדחייה שמפחידה, מה שמפחיד זה הרגע שאחרי. לפני הדחייה יש עוד תקווה לגבי חיבור שעתיד אולי להתרחש, אבל אחרי הדחייה, כבר אין אולי, יש רק ריק. הריק הוא החוויה שממנה אני נמנע. להישאר לבד בריק עם הסיפור שלי. 
כשאתה משתף אתה מושיט יד, אתה בעצם מושיט את ליבך, אתה כאילו אומר לעצמך, הנה, נסה עוד פעם, אל תישאר לבד עם הקושי שלך. כשאתה משתף זהו רגע של התמסרות לכמיהה הפנימית שלך ליחד, לחיבור, להרמוניה, מדובר ברגע שבו אתה מרפה ואומר הנה עכשיו הצד השני יחזיק אותי..., 
ואז, אחרי הדחייה, כשהצד השני לא מחזיק, אתה נופל. יש בו ברגע שאחרי הדחייה תחושה שאין כתובת למה שאתה רוצה להביע, אין משוב, אין הד, ממש כמו להיות לבד בחלל. זה הרגע שבו אתה מבין ומרגיש שיש בעיה של נגישות או של חוסר התאמה בין עולמך הפנימי לבין עולמם של האחרים. והרגע הזה לא קל.
אם בהתחלה היה לך גם סיפור וגם תקווה, אז עכשיו נשארת עם הסיפור אבל ללא התקווה. ובמקום התקווה קיבלת תובנה קבועה וסופית שאתה בעצם שונה, זר ומוזר ולא שייך. אתה והסיפור שלך.
אתה מבין? מוסיף האיש לנסות ולדייק בדבריו. הזעזוע שבאובדן הנקודתי גרם לי לאבד את המשמעות המקובלת של החיים. איבוד המשמעות גרם לי לאבד את החיבור הפנימי שהיה לי עם האנשים שסביבי, חיבור שהתבסס על אותה משמעות ישנה. במקום המשמעות הקודמת קיבלתי משמעות חדשה, רוחנית משהו, על החיים. 
הפגישה עם המוות גרמה לי לתפוס שאני שונה, שונה מכל האנשים שבעולם, בדיד אחד מתוך מיליארדים, יחיד מסוגי בכל היקום. המודעות לכך, הפגישה אותי עם הבדידות הקיומית שלי ושל כל פרט בעולם. אימת הבדידות, אימת אי ההשתייכות, המסרים החדשים,  שם, אמר האיש, שם נמצאים ששת מדורי הגהנום שלי, שאליהם אף אחד לא מגיע.
והאיש הזה,
הוא אני. 

 

עקבו אחרינו

כתובת אשקלון, בית מעריב תל-אביב
Facebook
טלפון 050-7125003
דוא"ל aunilb@gmail.com

טיפול זוגי וטיפול פרטני 

בנימין ארדיטי